הקשר בין הפרעת קשב וריכוז לטראומה

1. האם ‎Attention‑Deficit/Hyperactivity Disorder (הפרעת קשב/ריכוז) מהווה גורם סיכון לפיתוח ‎Post‑Traumatic Stress Disorder (PTSD) או טראומה מורכבת?

קצרות הגילוי: התשובה היא, כן, יש מחקר שמצביע על כך שהפרעת קשב מהווה גורם סיכון מוגבר לחשיפה ולפגיעה בטראומה, ולפיתוח PTSD. עם זאת, זה לא גורם אוניברסלי ולא תמיד מתפתח PTSD.

נתונים ותמיכה מחקרית:

במחקר מצא כי בקרב חיילים עם אבחנה של הפרעת קשב לפני פריסה צבאית, הסיכון לפתח PTSD לאחר פריסה הוערך כ-OR≈2.13 (95% CI [1.51, 3.00]) בהשוואה לאלה ללא הפרעת קשב.

סקירה שיטתית (2025) מדווחת שהסבירות להתלוותות של ADHD ו-PTSD בקרב מבוגרים עומדת על טווח של כ-28-36%.

BioMed Central

מחקר אחר מצביע על כך שאנשים עם ADHD חווים יותר פעמים אירועי טראומה לאורך החיים, או לפחות יותר חשיפה לאירועים טראומטיים.

בנוסף, יש ראיות שמצביעים על כך שהתסמינים של ADHD (כגון חוסר ריכוז, אימפולסיביות, הפרעות וויסות רגשי) משותפים לחלק מהתסמינים של טראומה ו-PTSD, דבר שמקשה מבחינה אבחנתית.

מנגנונים אפשריים:

אנשים עם ADHD עשויים להיות רגישים יותר לחשיפה לאירועים טראומטיים, בין היתר בגלל אימפולסיביות, נטייה לסיכון, קשיים בוויסות רגשי והתמודדות פחותה עם סביבה מאתגרת.

בנוסף, קשה להפריד במקרים מסוימים בין סימפטומים של טראומה לבין סימפטומים של ADHD: למשל קושי בריכוז, היפראקטיביות או חוסר שקט יכולים להופיע בשני המצבים.

ADHD Online

עוד מנגנון: הפרעת קשב עלולה לפגוע ביכולת ההסתגלות של האדם לאחר אירוע טראומטי, למשל ויסות רגשי, מודעות לגוף/להרגשה, מנגנוני הגנה פחות יעילים, מה שעשוי להגביר סיכון לפיתוח PTSD.

כמו כן, חשיפה מוקדמת יותר לטראומה יכולה גם לתרום להתפתחות או החמרה של ADHD.

סיכום ביניים:

בהקשר שלך, כאדם המטפל בחרדה, דיכאון והפרעות קשב, חשוב להיות מודע לכך שאדם עם ADHD אכן נמצא בסיכון גבוה יותר לחשיפה טראומטית ולפיתוח PTSD או טראומה מורכבת. הוא רגשני יותר, אולי עם חוסר ויסות רגשי חזק יותר, ולכן הגישה הטיפולית צריכה לכלול גם אבחון וסקירה של היסטוריה טראומטית.

2. האם מדובר ב״מקרה טעות (one-off)״ שיכול לגרום לפוסט-טראומה אצל אדם עם ADHD, או שצריך ריבוי מקרים?

המלצה מקצועית: ניתן גם ממקרה אחד משמעותי לפתח PTSD אצל אדם עם הפרעת קשב, במיוחד אם האירוע חמור, טראומטי במיוחד, והאדם לא זכה לתמיכה/וויסות רגשי נאות מיד לאחר. אבל באופן כללי, סיכון גבוה יותר קיים במצבי ריבוי חשיפות טראומטיות, או חשיפה מתמשכת (תסמונות טראומה מורכבת) אצל אנשים עם ADHD.

מחקרים רלוונטיים:

במחקר על ילדים עם ADHD נמצא כי חשיפה למספר אירועי טראומה בילדות (adverse childhood experiences, ACEs) קשורה לתסמינים חמורים יותר של ADHD ולמורכבות גבוהה יותר.

באותו מחקר הוצע שהקשר בינו לבין חשיפה לטראומה אינו תמיד ליניארי, ויש מנגנונים מתווכים כמו חברות עם חברים "סטייתיים" (peer deviancy) שמגבירים את הסיכון לחשיפה חוזרת.

יישום קליני:

לכן, בהנחייתך, חשוב לשים לב לשני פרמטרים:

חומרת האירוע, האם מדובר באירוע טראומטי חד-פעמי (למשל תאונת דרכים קשה, איומי מוות/אלימות) או שמדובר בסדרה של חשיפות (אלימות חוזרת, התעללות, פגיעה ממושכת).

אפקט הוויסות והפיצוי לאחר האירוע, איך האדם הגיב, האם קיבל תמיכה, האם היו סימפטומים מיד לאחר, האם מתפתח מנגנון של הימנעות, פלאשבקים, היפרדרות, קושי בוויסות רגשי.

אם מדובר באדם עם ADHD ומנגנוני ויסות חלשים, אפילו אירוע אחד עשוי להוביל לפוסט-טראומה, אך בהדרגה, הסיכון עולה כשהחשיפה היא חוזרת.